Just Enjoy It?? Have A Tiny Kid Climb On You. Let Them Control Your Actions Like A Robot. Help Them Jump

Reminded me of something so storytime:

*Family dinner*

My brother: lol like that time I got hit be a car

Everyone: WHAT

Brother: yeah like two months ago. There's a GIF *shows us GIF of security cameras catching him getting hit by a car*

Us: are you okay??

Brother: yea the girl that hit me didn't ever talk to me afterwards lol

Us: ???????

It was an accident :(((

amy pond dies more times than rory williams

y’all know rory as “the boy who dies” but you are WRONG

Rory deaths:

Turned to dust in Amy’s Choice

tardis crashes into the cold sun in Amy’s choice

Erased from existence in Cold Blood

Drowns in Curse of the Black Spot

Jumps off a building in Angels Take Manhattan

Dies of old age in Angels Take Manhattan

Amy deaths:

Drives a car into a house in Amy’s Choice

tardis crashes into the cold sun in Amy’s Choice

Killed by auton Rory in The Pandorica Opens

Killed by those weird dolls in Night Terrors

Old Amy is erased from existence in The Girl Who Waited

Jumps off a building in Angels Take Manhattan

Dies of old age in Angels Take Manhattan

that’s 6 deaths to Rory and 7 to Amy. furthermore. y’all know amy as “the girl who waited” because she waited for fourteen years, but rory waited for two thousand years and you just ignore it ???

switch. the. labels. amy is the boy who died, rory is the girl who waited, there ya go.

I got pertussis when I was 7. I was vaccinated. The vaccine is not 100% effective, so I got sick. I was a little sick for about a week and then I got better. This is the difference between a vaccinated and an unvaccinated child.

Vaccinate. It saves lives.

You know those anime meta posts along the lines of “I was born with pink hair. The doctors told my parents I was a Main Character and ever since my life has not known peace from demons/spirits/sports competitions/harems who find me”

Well I see that, and I raise you this:

An anime boy whose appearance is, by absolutely anyone’s account, completely and utterly average. Mundane hair. Mundane eyes. Not even glasses to set him the tiniest bit apart. A simple, unmemorable, unrecognizable civilian among a backdrop of millions.

And he has a lot of passions, and a lot of ambitions, which he hones every chance he gets. He’s dabbled in sports and archery and cooking and just about anything you could wrap a competition around. And he’s competed in many of these. Every chance he gets. With all of his passion and all of his might.

He’s crushed by the competition every single time.

Until one day–one day something clicks for him. Something that should have seemed obvious from the start and yet never was–as though everyone, including himself, was unwittingly blind to it. It clicks, when he realizes every kid who’s beaten him in competition, every kid who’s gone on to fame and glory and acclaim, has been some candy-haired gel-spiked ridiculously-dressed fucker. 

There’s some trend there that this Main Character boy can’t explain and can’t understand but he decides, this one time, fuck it. He’ll play along too. He’s got a model train competition in four days, and he’s got nothing more to lose. He hits up the department store, buys the pinkest, noxious-est, fruitiest hair dye he can find, the spikiest hair gel available, and the gaudiest clothes on the thrift rack. He enters the model train competition looking like a bubble gum gijinka.

And he wins.

Suddenly, the other candy-haired contestants notice him. They talk to him. They pledge rivalries. Girls notice him. Judges applaud him. Acclaimed model train aficionados offer him internships across the world. He’s hit on something. 

The main cast expands to cover just about every candy-hair cliche in the book: from the mostly-normal-looking demure school girl with the blue hair to the Naruto-est, yelling-est boy with the red-and-green spiked hair. The cool megane senpais, the purple haired tsunderes, suddenly everyone is interested in him. They’re prodigies and upstarts and underdogs and they truly believe that this main character boy is one of them.

So the main character boy maintains his ruse. He touches up his roots at dawn every morning and carefully attends to his gelled spikes and tells absolutely no one about this great, uncanny, unfathomable secret he’s stumbled upon. He wins his competitions left and right. He racks up the acclaim. He’s hailed as a prodigy of all trades, just now bursting onto the scene, and boils to the top of all his candy-haired peers.

He’s rising up, his every dream within his grasp. Until one day he gets a note under his door, taped to an old picture of his Normal Boring self from middle school, that says “You don’t belong”

בצו הראשון שלי, הייתי 161. עליתי על המכשיר מדידת גובה בלייזר. הוא אמר שאני 210. החיילות באו לכתוב את זה, ואז קלטו שמשהו לא בסדר. רשמו שאני 158

אני: איזה משחק אכזרי גנים הפסדתי בו שגרם לי, גבר טרנס, להיות רק מטר 56, מתחת לגובה ממוצע אפילו לנשים!

אני:

בתור אדם שקיבל חיסון לכלבת השנה:

מאוד קל להימנע מכלבת. ננשכתם על ידי חיית בר? ננשכתם על ידי עטלף? ננשכתם על ידי חתול או כלב באיזור שקרוב לטבע? לכו ללשכת הבריאות הקרובה לביתכם, ותתחסנו. אם עברו פחות משבועיים מאז הנשיכה, תהיו בסדר. אם ננשכתם על ידי חיה שאתם מכירים, או חיה שאתם יכולים למסור להסגר, חכו עשרה ימים. אם החיה מתה, תתחסנו. אם לא, לא צריך! חיסון לכלבת הוא מאוד יקר למדינה, אז עדיף לא להתחסן כשלא צריך, אבל אם יש חשד קטן שננשכתם על ידי חיה חולה, חייבים להתחסן. תחסנו את החיות שלכם! חשוב מאוד. האדם שמת מכלבת ננשך על ידי הכלב של עצמו.

בנוסף, דברים שלמדתי מהרופאה כשקיבלתי חיסון כלבת:

התעוררתם כשיש עטלף בחדר שלכם? תתחסנו לכלבת. אפילו אם אתם לא חושבים שהוא נשך אתכם או שרט אתכם, אבל ישנתם אז אתם לא יודעים בוודאות, חייבים להתחסן. עטלפים זה מסוכן מאוד.

אתם גרים בעיר? נשך אתכם חתול באמצע הרחוב הראשי ואתם לא קרובים לשום טבע? לא יחסנו אתכם. אין לכם כלבת. בישראל אין הרבה כלבת, ובערים אין כמעט בכלל. עדיין חשוב לחסן את החיות שלכם, אבל אתם לא תידבקו מכלבת באמצע בת ים.

מה לעשות אם חיה נשכה אתכם:

1. תשטפו את הפצע במים וסבון. מוזמנים לחטא באלכוהול. זה אולי יגן עליכם מכלבת, אבל אם לחיה יש כלבת פשוט תתחסנו. זה סתם יגן עליכם ממחלות וזיהומים אחרים בפה של החיה.

2. חיה מוכרת? למסור להסגר/אם זאת החיה שלכם להשגיח בבית. היא לא מתה תוך 10 ימים? ברכות! אין לכם כלבת

3. אי אפשר להשגיח על החיה? זאת חיית בר? החתול שנשך אתכם ברח ויש חמישה חתולים שחורים שנראים בדיוק אותו דבר ברחוב? תבדקו אם אתם גרים קרוב לטבע. ננשכתם באמצע רחוב יפו בירושלים? לכו הביתה. אין לכם כלבת. ננשכתם ליד הוואדי? לכו להתחסן.

והכי חשוב, ננשכתם על ידי חיית בר? תתחסנו!

לכלבת יש אחוז תמותה של 100%. יש מקרים בודדים של אנשים ששרדו כלבת, ועשרות אלפי מתים כל שנה. אם יש ספק, תתחסנו ותצילו חיים.

new fear unlocked x

Here's the story of how I learned I was aro.

Me: hmm I think I'm aromantic... but also this friend of mine is kinda cute.

Me: do you wanna date? I might be aro though if it bothers you

Boyfriend: yes. Let's date

Me: hmm I feel kinda bad with dating

Boyfriend: kiss?

Me: ...ummm sure?

*kiss*

Me: shit that was terrible

Me: let's break up

And now I think I might need to try dating a girl just to be sure (while she knows!!! Very important to tell people you might break their heart and let them choose when they know that.) but like... nah. I think I'm sure

I tried to take him to give him a bath but he ran away into a construction site and I can't go in there. Poor thing. I know the Tel Aviv's city hall is supposed to help cats (they said the helped hundreds of cats thus year) and my aunt that's from Tel Aviv called them but I don't know how much they can do when he is hiding

Petting a street cat. Helping an old woman that dropped her bag in the bus. Complimenting a Haredi girl with a really cute handmade bow. Asking an Arab girl for directions, and her explaining in extreme detail. Pulling a random boy from the road before he will get run over. Translating between the English speaking lady that wants to buy coffee and the Hebrew seller that can't understand a word of English. Crying, and a Haredi woman comforting you without knowing who you are or what is going on. Helping a family of tourists to get to the old city. Helping to comfort a kid in a bomb shelter in a neighborhood that isn't yours. Street libraries. Helping a woman in Central Station pay with her phone for the metro. Benched with names of people who loved this city. Decorated pavement that someone made years ago and somehow stayed intact. People who aren't always nice, but are always kind.

This is Jerusalem.

אלא אם היו שתי הפקות יב שעשו את חוות החיות השנה, אני יודעת איפה אחותך לומדת

אחותי עשתה הפקות יב שבוע שעבר (היא בתאטרון) ובחרו אותה כבימאית, היא בחרה את חוות החיות מאת ג׳ורג׳ אורוול. ההצגה עצמה הייתה מושלמת אבל היה משהו קטן שתפס אותי ושאני חייבת לדבר עליו.

בהצגה שמו את השיר ״נפלא פה״ מאת הבילויים כדי להמחיש כמה החיות עובדות קשה בחווה, ויכול להיות שזאת רק אני אבל השיר הזה ממש מתקשר לתקופה הזאת במיוחד במדינה הזאת.

הפזמון של השיר זה ״נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה, תבואו תבואו מהר״ ומי מכם שהקשיב לשיר בעבר יודע שהחלק הזה תמיד נותן צמרמורות.

נפלא פה זה בין השירים הציניים של הבילויים, ואני לקחתי אותו למקום דיסטופי. לעולם שכולנו רוצים - חוות החיות.

חוות החיות מדבר על קומוניזם, ואני הולכת לדבר על משהו רגיש אבל תסתמו דקה. נפלא פה מתקשר ליום שאחרי, ליום שנחפש אשמים (ויש), ליום שתיגמר המלחמה ונמצא את עצמנו מחדש, וכל הדבר הזה יהיה רק זיכרון.